פסק-דין בתיק ת"ק 53094-06-11

1.         בפני בית המשפט תביעה אשר בעיקרה מבוססת על סע' 31א' לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") לפיו מסמיך ביהמ"ש לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק. יחד עם זאת, ברור שמדובר בסעד חריג ולא בכלל.

            בין היתר נקבע:

                        בסעיף 13ד(א)(2) ו-(ב); לעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג) ו-14ג(ג).

(ג) (1) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לפסוק בשל הפרה
     כאמור באותו סעיף קטן פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 10,000
     שקלים חדשים ובלבד שאינו עולה על 50,000 שקלים חדשים, אם מצא
     כי ההפרה היא הפרה חוזרת או הפרה נמשכת או שהיא נעשתה
     בנסיבות מחמירות כהגדרתן בסעיף 23א(ב).

(2) בסעיף קטן זה -

"הפרה חוזרת"- הפרת הוראה מההוראות לפי אחת הפסקאות שבסעיף קטן (א), בתוך שנתיים מהפרה קודמת של סעיף המנוי באותה פסקה שבשלה הורשע לפי סעיף 23;

"הפרה נמשכת" - הפרת הוראה מהוראות הסעיפים המנויים בסעיף
קטן (א), לאחר שנמסרה הודעה לפי סעיף 21(4) או שניתן צו לפי
סעיף 30, או לאחר שנסתיימה תקופת הזמן שנקבעה בהודעה או בצו כאמור, לפי המאוחר.

(ד) בבואו לפסוק פיצויים לדוגמה לעוסק, בשל הפרה כאמור בסעיף
קטן (א), רשאי בית המשפט להתחשב בכך שאותו עוסק הורשע, בשל אותו מעשה, בעבירה לפי סעיף 23 .

(ה) בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לצרכן כתוצאה מביצוע ההפרה:

(1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;

(2) עידוד הצרכן למימוש זכויותיו;

(3) חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה;